מרביתנו, נפגשים עם הילדים אחרי הפרישה מצה"ל, באופן מרוכז יותר. לפתע אנו נוכחים יותר ושמים לב לדברים הקטנים ביותר. לרבים מאיתנו, לא הכל נראה טוב. אנו רוצים לשנות ונזכרים בצעירותנו.
אנו אף מעיזים ומשווים את צעירותנו עם חייהם. האם באמת הכל אותו הדבר, מה שהיה הוא שיהיה? ייתכן ולא הכל. ייתכן ושינויים מסוימים יצרו אתגרים אחרים.
זה קורה מסביבנו כל הזמן. אנו מתרגלים לשינויים כי אנו סתגלתנים. אבל במבט על, שיטתי, אפשר להבחין ב 4 גורמים או תהליכים משמעותיים שמשנים את עולמנו ובעצם כל פיסה מחיינו.
הגידול המעריכי (=אקספוננציאלי) באוכלוסיית העולם, מחייב משאבים רבים יותר. זה ברור. אך אפשר להגדיר זאת קצת אחרת. ניתן לומר, כי מספר בעלי האינטרסים ליחידת שטח גדל באופן משמעותי.
הווה אומר, כי מפת הקשרים והעימותים, על כל נושא ובכל תחום בעצם, הסתבכה. גם במקומות אשר אנו מעריכים כשכוחי-אל, קיים עימות של בעלי אינטרסים בתחומי הגנת סביבה, משאבים, פוטנציאל עסקי, בטחוני ועוד.
מערכת זו של ניגודי ושיתופי אינטרסים מייצרת פעילות רבה של חיפוש וזיהוי שותפויות אינטרסים, עימותים בעוצמות שונות וצורך בפתרון בעיות. פתרון הבעיות, במידה והעימות אינו מדומה, נדרש להיות יצירתי ורב מימדי.
הבנה תרבותית היא תנאי לפתרון.
הדבר בא לידי ביטוי בכמות הגירויים להם נחשפים ילדינו. מוצרים רבים, סדנאות וחוגים, ייעוץ ושיטות להשגת האושר ועוד ועוד. כל משווק מבדל עצמו בפרט מסוים והופך להיות מוצר חדש. ריבוי גירויים
לרכישה באים בצד ריבוי המתחרים על מקומות בחוגים או לימודים מבוקשים. רק מעטים יתקבלו. התחרות רבה יותר.
כל זאת הן תוצר של הצפיפות הגדולה באוכלוסיה, ויתרה מכך, ריבוי בעלי האינטרסים. התחרות גדלה (לעיתים מתוך ?עימות מדומה?).
היכולת לזהות ולסמן את רשת ניגודי האינטרסים ושיתופי האינטרסים, לזהות את האינטרס האמיתי שלי, לאתר פתרון יצירתי, לחשוב באופן רב מימדי – היא מכישורי החיים החשובים ביותר במאה ה 21 ובעתיד.
התעצמות ומהירות זרם המידע, שטף המידע, משנה את עולמנו בשלושה היבטים. ראשית, הנגישות למידע גבוהה ובהתבסס על מערכות חיפוש, כרייה ועיבוד מידע אף קלה עבודתנו בלמידה עצמית.
יתרה מכך, מידע רב מגיע אלינו בדחיפה על ידי גורמים בעלי עניין ולא בהכרח על ידי חיפוש מצידנו. מאחר והקשב מופנה לגירויים רבים מאוד, ומדי מספר שניות נכנס גירוי/מידע נוסף,
הנסיון להתעמק כמעט ואינו קיים וכך בעצם אנו יודעים יותר, באופן שטחי, על תחומים רבים יותר. קרי, יודעים מעט על כל דבר אך מרגישים שיודעים הרבה. השיח הפך שטחי ובגלל חוסר היכולת להעניק קשב רב לנושא,
אנו בוחרים בעמדות פשוטות. בחינה שטחית של שחור-לבן.
ילדינו מתקשים בניתוח מורכבויות של מצבים חברתיים או פוליטיים. תפקיד כל הורה לנסות ולהעניק לילדיו מבט רחב יותר על סוגיות ואירועים. למשל, פעם בשבוע,
לנסות ולשתף את הילד בקריאת מאמר יחיד או כתבה יחידה בטלויזיה, ולפתח שיחת אגב, בה ילמד המתבגר על צדדיה הנוספים של הידיעה. רק בדרך זו יפתחו חשיבה עצמאית ולא ייזונו מדעתו של הדומיננטי בחברים,
שהרי לא בהכרח הוא יודע יותר מהסובבים אותו.
שנית, מהירות המידע משנה תהליכים חברתיים כלכליים. קרי, בעוד אנו מצפים כי גירוי יגרום לתגובה חברתית, כאשר קצב העברת המידע מהיר כל כך, עוד בטרם החל תהליך תגובה לגירוי מסויים,
הוא כבר מגולם בסביבה (לדוגמה, שינוי בשערי חליפין עקב משבר מתפתח – עוד בטרם יפורסם המשבר המתפתח, כוחות השוק מודעים ופועלים, כך שבעת הפרסום כבר מגולם השינוי בסביבה).
לא ניתן לעצור השתלשלות של העברת מסר. ילדינו חיים במתח מתמיד, שמא דבר מה לא טוב, ייקלט ויתפרסם כנגדם, ולו בהלצה.
הנושא חמור מכך. בעבר, קבוצות של ילדים מהכיתה, היו נפגשים, מי במגרש הכדורסל, מי בתנועה ומי בבית אחד הילדים, אך לקראת ערב כולם היו חוזרים לביתם. הייתה התנתקות עד המפגש הבא בבית הספר או במגרש.
היום, כולם באותו המגרש, 24 ושעות. ילדיכם בכוננות. כוננים. הרגישות לתדמיתם גבוהה במיוחד. איך התלבשו, איזה פרצוף עשו, מיהם הוריהם ומה הם עושים וכן הלאה. ה?אח הגדול? חי וקיים בפייסבוק ובאינסטגרם 365 ימים בשנה!
שלישית, הקצב המסחרר מייצר מלחמה על תשומת הלב. כדי שיקשיבו לי אני חייב ?לצעוק?. להיות יצירתי יותר במשיכת תשומת הלב במקרה הטוב, או קיצוני במקרה הרע (ראה ערך פייסבוק; אמירות פוליטיות; פרסומות).
היכולת למקד מסרים, להציג נתונים באופן יצירתי, היא קריטית על מנת לקבל את ההתייחסות הראוייה, בשטף נסיונות קבלת תשומת הלב מסביבנו. גם הצורך בניהול ידע ולהבין מי עוסק במה, או מי יודע דבר מה, חשוב לעת הצורך.
הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מסחרר. בקו מעריכי. אנו יכולים לעשות היום דברים בקלות. פעולות שהשקענו בהן זמן, אינן נדרשות או שזמן הפעולה התקצר משמעותית. יכולות אלו מאפשרות לנו לעסוק בפעילות אחרת.
התקדמות הטכנולוגיה איפשרה לנו להרחיב את משרע סדרי הגודל בהם אנו פועלים. מחד, אנו יכולים לייצר מתקנים ומבנים גדולים הרבה יותר ומאידך, בו בזמן ליצור בתחום הננו- טכנולוגיה.
הנוער והילדים מתחברים לטכנולוגיה זו מהר מאוד.נסו ללמוד מהם מעט.
הטכנולוגיה כה מתקדמת עד כי הידיעה על כלל הטכנולוגיות העדכניות בתחום מסוים בנקודת זמן, מחייבת חקירה ומעקב תמידיים. למעשה, האינטגרציה והמיצוי של טכנולוגיות, מחייב בעצמו יצירתיות ומהווה מקצוע בפני עצמו.
לא חייבים להמציא חדש. צריך להיות עירניים, וביצירתיות ניתן ליצור פתרונות לחיים מהטכנולוגיות הקיימות כבר עתה. השמיים הם הגבול.
תהליך שינוי זה, מאפשר לנו לוותר על פעולות שעסקנו בהן בעבר ולהפנות את הקשב והאנרגיה שלנו לפעולות מסדר חשיבה גבוה יותר או פשוט להשקיע את הזמן בשעות פנאי.
יחד עם זאת, הילדים חשים, כי נותנים להם לעשות ולתרגל פעולות, שאין צורך בהן. אפילו 4 פעולות החשבון, נמצאות בסמארטפון. היש מצב שהוא לא יהיה איתנו בעת הצורך?!
חשוב לדרוש עלייה ברמות חשיבה ולוותר על פעולות מיותרות, אשר הטכנולוגיה פתרה עבורנו, ומצויה בכל כיס.
התהליך האחרון, גם אם הוא תוצר של שלושת הגורמים הקודמים, הוא הגלובליזציה. תהליכי תנועת אוכלוסין והון בין מדינות. הוא מחייב הבנה תרבותית; אין הכוונה בין עדות, אלא בין תרבויות.
אני מכוון להבדלי תרבות בתחומי שפה והתנהגות, אך גם ב?שפת? התעסוקה והעסקים; שפת המגורים והמזון; שפת הקניות וכדומה. למעשה תהליכים מסדר גודל מסוים, משפיעים על מדינות אחרות ומושפעים מהן.
הבנת תהליכים עולמיים, תרבותיים וכלכליים היא צורך מהותי בשלל תחומי פעילות, בדגש פעילות כלכלית. ילדיכם חשופים לגלובליזציה זו בכל צעד ושעל. הם חשופים ורוצים יותר. בתקופתנו כילדים לא הייתה חשיפה כזו לגלובלי.
נסיעה לחו?ל נחשבה ייחודית. הרצון לטעום מן הנכר, הוא הגיוני. זהו לא ויתור על הבית. זהו רצון להכיר עוד.
אתגרים אלו של המאה ה 21, מחייבים כישורי חיים ומיומנויות אחרות. חלקן קיימות ויש לחזקן. חלקן נבנות באיטיות, נלמדות כחוכמת חיים. בבחינת ניכשל ונלמד. חלקן, כלל אינן נלמדות במרבית מסגרות החינוך.
אלו הכישורים הנדרשים, הנובעים מן האתגרים המפורטים בשורות הקודמות:
הבנה תרבותית, יצירתיות בפתרון בעיות, תפישה רב תחומית ורב שכבתית, העברת מסרים ממוקדת, סינון מידע, הבנת תהליכים, כלכלה גלובלית וחוסן נפשי.
אז איך אנחנו יכולים להשפיע?
ראשית, הקשיבו להם. כמו שהורינו לא תמיד צדקו, כנראה גם אנו טועים לעיתים ומחליטים החלטות על פי דעות קדומות ושבלונות. הקשיבו לתובנות שלהם. לעיתים נסיון חייהם מספיק להבין דברים שאנו לא הבנו.
תנו להם לטעות. אם טעו, נתחו איתם מה אפשר ללמוד. לא כמתריסים ולא בהתנשאות, אלא מתוך כוונה אמיתית שילמדו. השאירו להם רוח יזמות ויצירתיות. בית הספר, גם כך, מכבה ?מקורות אנרגיה? אלה.
אפשרו להם ?מרחב?. צפוף להם כל היום.
שתפו אותם, במידה, בבעיות שלכם, ולא רק בבעיות שלהם. זה יחבר אותם לקורה בבית. הנסיון להסתיר מהם דברים, רק מרחיק אותם יותר. הם הרי לרוב יודעים מה קורה.
יש להם אינטואיציה חזקה והם עירניים לרגישויות כי כך הם חיים מדי יום.
למדו אותם ש?אין שחור-לבן?. הכל מורכב יותר. למדו אותם להבין מצבים חברתיים מורכבים. חנכו אותם לחשיבה עצמאית. זה בהחלט יסייע להם לכשיגדלו.
העניקו להם כלים לחוסן נפשי. למדו אותם לשמר חברים ולהביט בפרופורציה הנכונה על כל אירוע.
לסיכום, 4 התהליכים המפורטים בפתח המאמר, יחייבו חשיבה מחודשת בכל תחומי החיים והתעסוקה. תחום החינוך כמוביל תהליכי החיברות, כמי שמכין את הדור הבא,
יהיה חייב לעבור שינויים בהתאם, כדי להכשיר את הילדים להתמודד עם אתגרי המאה ה 21 וכדי להיערך להשפעות הדמוגרפיה, הטכנולוגיה והמידע על תצורת מערכות החינוך.
על ההורים להכיר ולהיות מודעים למשמעות השינויים הללו, לנסות ולהירתם בפעולות פשוטות ובמתן מרווח הטעות, לילד ולמתבגר, כך שיצמחו מוכנים לאתגרים המצפים להם.
כפורשים, יש לכם הזמן והיכולת, וכעת גם המודעות, להשפיע על ילדיכם ועל עתידם.
בהצלחה בפרק ב?……
—————————————————————————————————-
רן מאיר – מנכל מגשימים יזמות חינוכית, מפתחת תכניות למחוננים, מפעילה תכניות להקניית כישורי חיים מותאמים למאה ה 21
(למוסדות חינוך, ארגונים וכוחות הביטחון): יצירתיות בפתרון בעיות, הבנה גלובלית, ראייה רב-תחומית, מיקוד מסרים, פעילויות ליצירת חוסן נפשי ועוד – www.magshimim-edu.co.il
