טו באב, תובנות אישיות על חיים ואהבה

בימים שבין ט' באב המסמל שנאת חינם, לבין ט"ו באב המהווה השראה לאהבה, מבקשת לשתף אתכם בארבע תובנות:
אהבה עצמית – להסתכל במראה ופשוט לאהוב את מה שיש , כשאתם יוצאים לחפש אהבה – תשאירו את המסכות בבית , רואה לך בעיניים – לחיות באהבה עם "מראת קסמים" , איך אומרים אהבה ב… סווהילית?

אהבה עצמית – להסתכל במראה ופשוט לאהוב את מה שיש
חיים שלמים יכולים לעבור מבלי שנחוש הוקרה על מי ומה שאנחנו. הביקורת העצמית ממוקדת באי הצלחותינו, במראה לו זכינו, במה שלא הספקנו לעשות, בפחדים הכמוסים, בחסמים, בקיצור, בבואה עצמית לא מלבבת בכלל.
תגידו לי אתם, האם זה ייתכן שאנו בזים למי שאנחנו ? הרי אנחנו זה הדבר היחיד בעולם שבאמת יש לנו! אם לא אהב את מה שיש כנראה לא נוכל לאהוב את עצמנו אף פעם.
הרצון להיות מישהו אחר, הוא בזבוז נוראי של האדם שאנו. הוא קריאת בוז לבריאה המושלמת שהיא אנחנו. אם איננו אוהבים את עצמנו מאיפה נשאב את הכוח לצלוח את מסע החיים המאתגר אותו אנו אמורים לעבור,
ואיך נזהה את כל המשאבים שעומדים לרשותנו על מנת לעשות את הדרך אפשרית?
וגם אם הסכמתם אתי עד כאן, שכדאי וראוי לנו לאהוב את עצמנו, איך לכל הרוחות עושים את זה?
אני מציעה לכם לרכוש ולהוכיח ולבסס את הערכתכם העצמית במתנה יומית. זהו הרגל נפלא למתחילים ודרך חיים עבור המתקדמים שבחבורה. העניקו לעצמכם כל יום "מתנה" קטנה שעושה לכם נעים. ארוחת צהריים נטולת סלולרי ומסך מחשב?
שייק פירות קר ביום חם? עשר דקות של ישיבה שלווה עם מוסיקה ברקע? שלוש דקות של ריקוד בסלון כשאף אחד לא רואה…? דברים קטנים. התכוונו אליהם, העריכו אותם, הוקירו את עצמכם על עשייתם.
העשייה והכוונה מייצרים גל של פרגון עצמי, לכאורה בלי סיבה מיוחדת, רק כי מגיע לנו עונג, כי אחרת, בשביל מה באמת?

כשאתם יוצאים לחפש אהבה – תשאירו את המסכות בבית
אנחנו נורא רוצים שיאהבו אותנו כמו שאנחנו.
אבל במציאות, מרוב פחד שעצמנו יתגלה במערומיו, אנחנו חובשים מסכה, לובשים "אני" חדש ואחר ויוצאים אל העולם לחפש אהבה מתוך תפישה מוטעית שאת ה'אני האחר' יאהבו יותר מאשר את מי שאנחנו.

כאן, בדיוק בנקודה הזאת, איבדנו את הסיכוי למצוא אהבה. למה?
כשאנחנו במסכה שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה:
אם התאהבו במסכה שלנו – הפסדנו! לנצח נצטרך לחבוש אותה. לנצח ניאלץ לזייף.
אם דחו אותנו בשל המסכה – הפסדנו! לנצח נתהה האם בלעדיה היה סיכוי לאהבה. מאוחר מידי לתקן, כי אז יבינו שהצגנו מצג שווא פחדני.

כשאנחנו מספיק אמיצים להציג את פנינו האמתיות תמיד נזכה:
אם התאהבו בנו – יופי כפול! זכינו באהבה בשל מה שאנחנו באמת. חסל סדר העמדות פנים. אפשר להיות אותנטיים.
אם "דחו" אותנו – יופי! זה בסדר גמור. אנחנו לא מוכרחים להתאים לכול אחד, בדיוק כמו שלא כל אחד מתאים לנו.
כמה נעים ומשחרר להסתובב בעולם ללא מסכות וכמה אושר מצוי באהבה גלוית פנים. ואם לומר את האמת, אהבה משמעותית יכולה להתקיים, רק בהינתן שני בני אנוש חשופים – על חולשותיהם כמו על חוזקותיהם. כמה נפלא להיות פשוט בני אדם!

רואה לך בעיניים – לחיות באהבה עם "מראת קסמים"
"מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" שאלה האמא המרשעת של שלגיה… והמראה ענתה: "גבירתי המלכה, את היא היפה בכל הממלכה".
לאחר זמן שאלה שוב המלכה את המראה: "מראה מראה שעל הקיר, מי היפה בכל העיר?" …. הפעם ענתה המראה " כאן גבירתי אין יפה ממך, אך יופיה של שלגיה עולה על יופייך".

עם איזו מראה הייתם רוצים לחיות? איזה מהמראות הייתם רוכשים לעצמכם לבית?
נו נוטים להתאהב באדם אשר בעיניו אנו משתקפים במיטבנו – הכי יפים, חכמים, מוכשרים… לגיטימי ולא מזיק. עד שבוקר אנו מתעוררים בלי שום הכנה מוקדמת לעיניים המשקפות בפעם הראשונה – ואולי לא האחרונה – היסוס וספק במקום ביטחון.
ביקורת ושיפוטיות במקום קבלה. אי שביעות רצון במקום שקט נינוח.
העיניים, הן מראה ממנה נשקפת בבואתנו. לטוב ולרע, לשבט ולחסד.
דמיינו שיש לכם בבית מראת קסמים כמו זו של אמא של שלגייה, שממנה נשקפת אליכם דמותכם כשהיא יפה ומרהיבה עוד יותר מדמותכם שבמציאות. מהי דמותכם במציאות, תשאלו? זו הנשקפת אליכם מהמראה הרגילה שיש לכם בחדר האמבטיה.
כשמדובר באהבה, לכל אחד יכולה להיות מראת קסמים. הקסם מצוי ביכולת לאהוב ולהיות נאהב ללא ביקורתיות וללא שיפוטיות אלא בשלמות.
אהבת אדם אחר חייבת להיות נטולת ביקורת ושיפוטיות, שאחרת, שני הצדדים נפגעים:
האוהב ששופט ומבקר נשאב למעגל בלתי אפשרי של ניסיון לשנות ולתקן אדם אחר. ומוצא את עצמו נלחם בתחנות רוח בניסיון לשפץ "מוצר" שאינו בשליטתו. מתסכל ואולי אף לא מוסרי.
הנאהב תחת שיפוטיות מתכווץ ולאט לאט מאבד את אהבתו העצמית ואז מניין יביא את איכות האהבה שהיה רוצה להעניק ואשר השני היה מאושר לקבל?
מנגד, אהבת אדם אחר בשלמות – ללא ביקורת וללא שיפוטיות, משחררת את הפלונטר ומאפשרת לאהבה הטהורה לזרום בחופשיות:
האוהב שאינו מבקר ושופט משתחרר מכבלי השליטה וההשתברות אל מול הקירות שאינם ניתנים להזזה. כך הוא זוכה לחיות במחיצת אדם מאושר הגדל וצומח בתוך הקשר. ומי לא רוצה להיות גאה בבן או בבת זוג מוצלחים?
הנאהב חש אהוב באמת ומשתקף בעיניי האוהב אותו כאדם יחיד ומיוחד. ממקום כזה, כשאהבתו העצמית מועצמת, יגדל ויפרח בעצמו כמו גם ישיב אהבה ללא פחד.
יש לכם אינטרס אישי להיות "מראת קסמים" עבור בני הזוג שלכם. ואיך תדעו שבני הזוג שלכם משמשים לכם "מראת סמים"? הביטו בעיניהם ובדקו כיצד אתם משתקפים שם.
ותרו על הביקורת, ותרו על השיפוטיות. תנו לבני הזוג שלכם להיות מי שהם. בדיוק כפי שהייתם רוצים שיאהבו אתכם… פשוט תאהבו!!!

איך אומרים אהבה בסווהילית?
באהבה – כמו בחיים:
בחיים – כשאתם דוברים רק שפה אחת התנהלותכם בעולם מוגבלת, כשאתם דוברים שפות רבות התנהלותכם בעולם משוכללת.
באהבה – אם אתם דוברים רק שפה אחת רפרטואר האהבות שתחוו מוגבל, אם אתם דוברים שפות רבות של אהבה תוכלו להבין את בני הזוג ולחוות אינספור אהבות שמעולם לא הבחנתם בהם לפני כן, פשוט בשל מגבלת השפה.
זה ממש כמו שדובר סווהילית יגיד לכם "אני אוהב אותך". סביר שתבהו בו, תנודו בראשכם ותמשיכו הלאה… הנה, התפספסה לה אהבה.
יש בעולם מאות שפות, כל אחת מהן נרכשת בעמל רב, באהבה יש אחת-עשרה שפות, ואת כולן אפשר ללמוד בערב אחד.

המאמר נכתב לכבוד טו באב על ידי אורלי אדלר , מאמנת בכירה ומפתחת התוכנית " 11 שפות לאהבה"

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

פוסטים נוספים

×