פורשים כנפיים – ביחד וגם לחוד

על כוחה של המשפחה בתהליך הפרישה -תהליך של פרישה כידוע "טורף את הקלפים" בחיי הפורש במובנים רבים ובכל מעגלי החיים. למרות השינויים המתרחשים לא מעט בתוך המערכת הצבאית,
אין משהו שדומה לשינוי זה שבפרישה ממנה. אלא שטלטלה זו לא נשארת בחייו של הפורש עצמו ושולחת זרועותיה במשפחה כולה. בת הזוג, הילדים ואף המשפחה המורחבת מושפעים בדרך זו או אחרת מתהליך הפרישה,
ולא פחות מזה, משפיעים עליו. לא תמיד הדברים מודעים ונראים בבירור. פעמים רבות השפעות אלה קורות מתחת לפני השטח והתרחשותן לא ממש מדוברת.
משהו ב"חוזה המשפחתי והזוגי" מופר ולא תמיד מקבל מקום של כבוד בצורה של שיח פתוח משמעותי.


כמי שחוותה בעצמה (כבת זוג) את התהליך מקרוב, ועוסקת שנים רבות באימון אישי, ניסיתי לגשת לתהליך הפרישה של בן זוגי בעיניים פקוחות לרווחה, לתת לעצמי להיות מושפעת,
ללמוד וגם לנסות להשפיע כמיטב יכולתי על הצלחתו. במקביל לתהליך הפרישה ההדרגתי מצאתי את עצמי מעמיקה בתיאוריה האדלריאנית במסגרת לימודיי במסלול הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר.
כל התכנים כולם התלבשו לי כל כך יפה על התהליך הנרקם לנגד עיני, שהחלטתי שהם יהוו עבורי מצפן ומקור ללמידה.

אחת המסקנות המשמעותיות ביותר שלי בתהליך למידה זה היא עד כמה רב כוחה של המשפחה בתוך מסע הפרישה. בין אם היא מרגישה בזה, ובין אם לא, המשפחה כולה פורשת מהצבא,
בדיוק כשם שעד כה הייתה מושפעת מהשירות עצמו. בתקופה מטלטלת זו של מעבר, יכולים המשפחה ומוסד הנישואים להפוך למקור עוצמה מדהים, תחנת כוח של ממש.
יחד עם זאת, עלול להתרחש מצב הפוך לחלוטין שבו המשפחה סובלת מאד ואף מתפרקת במקרים קיצוניים יותר.

אחת השאיפות הבסיסיות ביותר בחייו של אדם מרגע לידתו, אומרת התיאוריה האדלריאנית, היא השאיפה לתחושת שייכות. תחושה זו משולה לצורך בסיסי שלנו באוויר לנשימה.
לא אחת אדם בתהליך של מעבר חש לעיתים קושי למצוא אוויר. ההשתייכות למערכת הצבאית היא זו שסיפקה תחושה של עוגן ויציבות, גם אם לא תמיד היה נעים וטוב בה (בדיוק כמו במשפחה).
עם תהליך הפרישה מופרת תחושה זו של שייכות, מייצרת הדים בתחומי החיים השונים ומאלצת אותנו לחפש "בית" חדש. כאן נכנסת לתמונה המשפחה, הבית האמיתי והעוצמתי ביותר של הפורש.
אלא שבית זה מקבל הגדרה מחדש בעקבות הפרישה המסמנת כמה שינויים שאף אחד מבני הבית לא ממש "הזמין"…

עם התעוררות הצורך "לחשב מסלול מחדש" מבחינה מקצועית, מזמנת תקופה זו חישוב מסלול בתחומים נוספים. מיותר לציין שהפרישה פוגשת אותנו בשלב בחיים (שנות ה40-50) שממילא מאתגר
ומייצר צורך בהתבוננות מחודשת אחורה, על מה שהיה, וקדימה, על מה שיהיה. התבוננות זו, אינה פשוטה למתבונן הנמצא גם כך בתהליך של פרישה ממערכת שעטפה אותו במשך כל כך הרבה שנים (לטוב ולרע).

אז מה ניתן לעשות?
במסגרת עבודתי עם משפחות בתהליכי מעבר, אני מוצאת שתחושת השייכות שמתחזקת בעקבות עבודה ממוקדת, מהווה עוגן משמעותי עבור כל אחד מבני הבית, כשלמעשה כולם מרוויחים ממנה.

לפניכם כמה עקרונות מנצחים למעבר מוצלח לאזרחות

כוח הקבוצה
התייחסו למשפחה ובזוגיות כעוגן מעבר ולא כמכשול. אתם הרי מכירים היטב בכוח זה משנים של עבודה בצוותים. אלא שכאן, במשפחה, מדברים שפה קצת אחרת, ויש צורך לתווך להם את התהליך.
קרבו אותם, הפכו אותם לשותפים. הסבירו מה עומד להתרחש, התייעצו איתם, שתפו אותם בתחושות ובקשיים (כל אחד בהתאם לגילו ויכולותיו) ובקשו את עזרתם – כך תעזרו להם להרגיש חלק מהתהליך ואחראיים באופן חלקי בהצלחתו.

הכירו בצורך של המשפחה להסתגל לשינוי המתרחש.
אל תשכחו שאף אחד מבני הבית לא "הזמין" את השינוי שנכפה עליו. ייקח להם זמן להחליט איך הם רוצים להגיב. כבדו את המרחב המבולבל. וודאו שאתם כהורים יודעים לספק תשובות לשאלות שלהם על המתרחש.
במקביל אפשרו גם לעצמכם זמן להסתגל מחדש. השטח האפור שבין סיום להתחלה הוא לא שטח שקל להיות בו, ובכל זאת, מדובר בתקופה שחולפת. ככל שתתנו לה להיות, כך תחלוף יותר מהר.
לא ניתן לזרז תהליכים טבעיים של הסתגלות למצב חדש.

היו תיירים ב"ארץ" (מציאות) החדשה
לימדו אותה, התיידדו אתה, בדקו מחדש את עצמכם אל מולה, ובעיקר, תנו כבוד למה שלא מוכר, מובן וברור, בדיוק כמו בתרבות זרה שהייתם נקלעים אליה. הימנעו מביקורת, שיפוטיות והשוואות.
מעבר לכך שאין זה נכון, זה מאד לא פרודוקטיבי…

בנוסף, מומלץ לא לקבל החלטות מרחיקות לכת בתקופה שכזו. נסו לא להיות מוצפים. הרבה מהמתנות המגיעות לכם יהיו שם גם אחר כך. בדקו היטב מה מתאים לכל שלב שאתם נמצאים בו והשקיעו
מאמץ בהפיכתה של בת הזוג למעורבת בהחלטות.

נצלו את הזמן לטיולים וללמידה. נסו להרגיש מה נכון לכם ואל תוותרו על ההזדמנות המדהימה להתפתחות אישית. מידת שביעות הרצון שלכם מפרק ב' בחייכם תלויה בהרבה מובנים ביכולת זו.

טפחו את התקשורת הזוגית והמשפחתית
אין כמעט קונפליקט בעולם (ותקופת הפרישה מזמנת לא מעט מאלה) שתקשורת טובה ובריאה לא יכולה להתגבר עליו. אמצו שפה והרגלים חדשים בתחום התקשורת במשפחה ובעיקר זמנו סיטואציות לכך.
לצורך כך ניתן לשלב טקסים, הסכמים ותיאום ציפיות לגבי המתרחש. כל אלה מטרתם לטפח את תחושת ה"ביחד" והמחויבות ההדדית להצלחת התהליך האישי והמשפחתי.
זה לא קורה בין לילה, אבל ללא ספק שווה את המאמץ לעוד שנים רבות אחר כך.

ערכו רשימה של דברים שטוענים אתכם באנרגיה
לכל אחד מאתנו יש דברים המעודדים אותו בתקופות פחות מוצלחות. רשמו לעצמכם לפחות 20 דברים שמעודדים אתכם ועוזרים לכם להיטען מחדש באנרגיה טובה.
הכניסו לשגרת היום לפחות שני דברים לביצוע בכל יום. האנרגיה הטובה שאתם תכניסו הביתה, תחזור אליכם. זה מדבק. העיסוק בספורט ידוע כמכניס "אוויר" למערכת. ואם ניתן לשלב בכך את כל המשפחה,
הרווחתם כפליים. טיולים משפחתיים בטבע, הליכה שבועית בחוף הים עם בת הזוג, הכנה משותפת של ארוחות ערב משפחתיות.

הוקירו את הדרך שעברתם ושתפו בה את המשפחה
זה לא סוד שהיכולת להוקיר את הדברים הטובים בחיים יש בכוחה לייצר מוטיבציה רבה להמשך הדרך. נסו לציין לעצמכם (ולשתף מישהו מבני הבית) במה אתם מרגישים שהתקדמתם בכל יום,
ועל מה אתם מודים/שמחים. הרווח, שוב, יהיה כפול. פעם אחת הרגשתכם משתפרת ופעם שניה אתם משפיעים על כל בני הבית.

כמובן, ישנם עוד דברים רבים שניתן לעשות. הדבר החשוב אם כן, הוא לרתום המשפחה לתהליך, לראות באירוע הפרישה הזדמנות מיוחדת זו לצמוח עם המשפחה ובזכותה, ויחד עם זאת אפשרות להצמיח אותה.

מאחלת לכולכם מעבר מוצלח ובטוח לאזרחות!

לשאלות נוספות הערות והארות, פנו כאן!
ליזי פורת"עוברים ושבים" – ליווי משפחות במעברים
054-3150022

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

פוסטים נוספים

בלוג

CV (קורות חיים) ב360 מעלות

כידוע מידי חמישי מזה כמעט 12 שנים אני מקיים יום קבלה בקהילה ללא עלות, באהבה וכמה פעמים שכל אחד/אחת צריכיםהפורש/ת הצעיר/ותיק יכולים לבחור האם ירצו

קרא עוד »
×