צוואה מהי?

"אני מוריש את כל רכושי לאשתי בתנאי שהיא תתחתן מחדש מיד לאחר מותי כך לפחות יהיה אדם אחד שיצטער על מותי" (היינריך היינה)
בימים טרופים אלו רבים חושבים על הכנת צוואה. מהי צוואה? איך מכינים אותה? במה זה כרוך?

ראשית דבר
כל אחד, בשלב כזה או אחר בחייו, חושב על הצורך להכין צוואה. אבל נראה כי לא הרבה עשו משהו מעבר למחשבה: יש הדוחים את הקץ משיקולים של מזל רע,
יש החוששים מהפרוצדורה וההוצאות העלולות להיות כרוכות בכך וממריבות במשפחה, ויש כאלה שפשוט לא יודעים איך לעשות את זה.

החוק קובע כי במותו של אדם עובר עזבונו ליורשיו. אם לא קיימת צוואה, העיזבון מחולק על-פי דין. כלומר, במידה שאין צוואה (או במקרה בו נפסלה צוואה)
יחולק העיזבון בין מי שהיה במות המוריש בן-זוגו, ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם ("קרובי המוריש").

אז מהי צוואה? איך עושים אותה? במה זה כרוך ? ומעבר לכך, איך לא גורמים תוך כדי כך למשבר משפחתי ולמאבקי ירושה? על כל אלה ועוד אנסה להשיב על קצה המזלג.

כללי
אדם יכול לקבוע בחייו מה בדיוק יעשה ברכושו לאחר פטירתו רק באמצעות צוואה. אמנם, אדם אשר לא משאיר אחריו צוואה, רכושו יחולק בכל מקרה בין קרובי משפחתו של המנוח.
אולם, חוק הירושה קובע אך ורק איזה חלק יירש כל אחד מן הקרובים ולא מגדיר אילו נכסים ספציפיים יירש מי מן היורשים.
למעשה, חוק הירושה הינו ניסיון של המחוקק לקבוע "נוסח צוואה כללי" אשר מתאים לאדם הממוצע שלא השאיר אחריו צוואה. "צוואה אחידה" לא מתאימה לכל אדם ואדם ולעיתים נוצרות בדרך זו "מלחמות ירושה". אף אם הכול מתנהל כשורה, עדיין, תכנון נכון של חלוקת הנכסים בצוואה, יכול להביא לחסכון עצום במיסי מקרקעין ולהקטנת עלויות רבות הכרוכות בעיזבון.
אם כן, עריכת צוואה, לא זו בלבד שמאפשרת למוריש להמשיך ולדאוג לאינטרסים שלו לאחר מותו, אלא שעריכת צוואה באופן הנכון, ע"י עו"ד הבקיא בתחום, תמנע "מלחמות ירושה", תשמר את האינטרסים של המוריש גם לאחר פטירתו, תגרום לניצול מרבי של משאבי המנוח ותמנע הפסדים כספיים שיכולים לנבוע מתכנון לא נכון של הירושה.

כמה דוגמאות:
חלוקת נכסים למנוח היו כמה נכסי מקרקעין. אם לא השאיר אחריו המנוח צוואה המחלקת נכס ספציפי לכל אחד מן היורשים, אזי כל אחד מן היורשים יקבל חלק מסוים בכל אחד מן הנכסים. המשמעות היא, כי בכל אחד מן הנכסים תיווצר שותפות כפויה בין היורשים לבין עצמם. היה ואחד מן היורשים ירצה לעשות שימוש כל שהוא באחד מן הנכסים הללו, הוא יזדקק להסכמת כל יתר היורשים – דבר שלא תמיד יעלה בידו. לחילופין, באם אחד מן היורשים יהיה מעוניין לרכוש את חלקם של האחרים, פעולה זו, עלולה להיות כרוכה בחיוב לא מבוטל במס, אשר היה נחסך לו נעשתה צוואה המחלקת את הנכסים מראש.
נישואים, גירושים, ידועים בציבור אדם המנהל הליכי גירושין ומעוניין להוריש לבן הזוג את רכושו, אזי, בהיעדר צוואה, כל עוד נמשך ההליך, וכל עוד בני הזוג אינם גרושים
(וההליך כידוע יכול להמשך שנים ארוכות), בן הזוג הפורמאלי יורש את המנוח בהתאם לחוק. לרוב, העומד בפני גירושין או פירוד מעוניין להבטיח את עתידם של ילדיו ו/או
להבטיח נתח מהרכוש לבן הזוג העתידי עמו הוא עומד לחלוק את חייו. עריכת צוואה מבטיחה כי הרכוש לא יועבר לידיו של בן הזוג ממנו אדם מעוניין להיפרד ומבטיחה כי הרכוש לא יגיע לאחר מותו לידיים לא רצויות.

איך לכתוב צוואה? סוגי הצוואות

הדין הישראלי מכיר בארבע צורות של צוואה:
1. צוואה בכתב יד. – ס' 19 לחוק הירושה.
הקלה ביותר להכנה. אוטנטית. תיכתב כולה ביד המצווה, תשא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו. (עדיף בעט כחול). לצוואה זו לא צריך עדים. עושה הצוואה כותב בכתב ידו את דברי צוואתו וחותם עליה.
זוהי דרך הפחות מומלצת לעשיית צוואה. מפני שאדם שאינו בקיא בדיני הירושה לא יודע כיצד לערוך צוואה ואילו כללים חלים עליה. יתרה מזו, צוואה זו עלולה להיות חשופה לטענות פסלות לאור הבעיה הראייתית בהוכחה באילו נסיבות נעשתה.

2. צוואה בעדים: סעיף 20 לחוק.
הצוואה השכיחה ביותר. נערכת בד"כ ע"י עו"ד. תהיה מודפסת, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים, לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו.
העדים חותמים על גבי הצוואה ומאשרים כי המצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו וכן מאשרים שהצוואה נחתמה על ידי המצווה בנוכחות כל אחד מהם. העדים לא יהיו יורשים או "נהנים" על פי הצוואה.
אין הכרח חוקי כי הצוואה זו תיערך על ידי עו"ד, אולם מומלץ מאד למסור את המלאכה לעו"ד הבקיא בדיני הירושה שידע לצפות מצבים עליהם המוריש לא חשב בזמן
עריכת הצוואה אשר עלולים ליצור סיבוכים, ומלחמות ירושה לאחר פטירתו של עושה הצוואה.

3. צוואה בפני רשות. ס' 22 לחוק.
המוריש אומר את דברי צוואתו בעל-פה בפני שופט או רשם של בית משפט או רשם לענייני ירושה או בפני חבר של בית דין דתי או בפני נוטריון. דרך נוספת היא הגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו לאלה.

4. צוואת שכיב מרע (צוואה בע"פ)- ס' 23 לחוק.
יכולה להיעשות רק על ידי חולה אנוש או מי שרואה עצמו בנסיבות אחרות מול פני המוות. רק אדם גוסס או כזה שחושב שהוא גוסס יכול למסור את דברי צוואתו בעל פה לשני עדים.

כללים נוספים שמומלץ להקפיד עליהם בעת עריכת הצוואה:
* אדם שהמוריש מעוניין לרשום אותו כנהנה בצוואתו- אסור לו להיות נוכח בעת כתיבת הצוואה או ליטול חלק פעיל, במישרין או בעקיפין, בעריכתה.

* צוואה ניתנת תמיד לשינוי ולא ניתן להתנות על זה. גם אם רשום בצוואה שלא יערך שינוי בעתיד הרי שמדובר בתנאי בלתי חוקי. חשוב לערוך שינויים במידת הצורך.
למשל, אם נולד ילד נוסף, חשוב להוסיפו לצוואה, אם רוצים שייהנה ממנה.

* אם עורך הצוואה הוא אדם מבוגר ו/או חולה, רצוי שתהיה בידיו חוות דעת רפואית הקובעת כי הוא כשיר לערוך צוואה. זאת, כדי למנוע טענות על היעדר כשירות משפטית של המצווה,
השפעה לא הוגנת וכו'. טענות אלה, אם יוכחו, עלולות להביא לפסילת הצוואה.

* על פי חוק הירושה (ס' 43), רשאי המצווה לצוות שיורש יזכה בעיזבונו, כולו או חלקו, בהתקיים תנאי מסוים או בהגיע מועד מסוים. המוריש יכול, למשל, לצוות שנכדיו יזכו בחלקים מעיזבונו
רק עם הגיעם לגיל 18 . במקרה זה ינוהל חלקם בעיזבון על ידי מנהל עיזבון, שימנה בית המשפט לענייני משפחה. אדם הרוצה להעמיד צוואה על תנאי, מומלץ כי יבדוק משפטית אם התנאי סביר.
אם התנאי יימצא לא סביר, ניתן יהיה לבטל את התנאי.

מה קורה כשהמוריש נפטר?
כדי לפעול להעברת העזבון על שם היורשים יש לקבל צו ירושה (כשאין צוואה) או צו קיום צוואה (במידה שקיימת כזו). כל אחד מהצווים דורש פרוצדורה מסוימת.
קיימים אנשים המעדיפים להוריש ב"יד-חמה" (בעודם בחיים) כדי למנוע מאבקי ירושה עתידיים. יש לציין כי בסיטואציות שכאלה אי-נוחות המצווה, אף בהעדר קרוביו, הינה רבה.
נוכחות של קרובים עלולה להפוך הדבר ממשימה בלתי נעימה אך הכרחית לעינוי של ממש.
לסיכום כדאי לדעת: גם אם יש לכם משפחה מגובשת, תומכת, אוהבת ונדיבה אין זה מתכון בטוח לחלוקה שקטה של העיזבון בהעדר צוואה אמינה.
מעמד חלוקת רכושו של הורה מנוח הוא רגיש ביותר הרווי מתחים שיש בהם הרבה מעבר לעניין הכספי עצמו.
ולא נותר אלא לקוות שיורשיכם יוסיפו ליהנות עוד זמן רב מכם ולא מכספכם. חיים ארוכים!
האמור בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. יש לקבל יעוץ משפטי ספציפי לפני כל פעולה ו/או טיפול.

ונסיים באנקדוטה מלמדת ומקסימה:
יהודי עשיר השאיר שתי צוואות והורה לבני משפחתו שאת הצוואה הראשונה יפתחו מיד לאחר מותו, עוד בטרם יובא לקבר ישראל ואת הצוואה השנייה יפתחו רק בתום ה"שלושים" למותו. האיש נפטר ובני משפחתו פתחו את הצוואה הראשונה וקראו את אשר ציווה. בין הוראות הצוואה נכללה בקשה מוזרה על פיה נאמר "אני מבקש לקבור אותי כאשר זוג גרביי הכחולות, האהובות עלי מאוד, יהיו לרגליי. בני ביתו, אשר ביקשו למלא את מבוקשו, פנו ל"חברה קדישא" למילוי צוואתו. אנשי חברה קדישא סרבו לבקשת המשפחה בהיותה מנוגדת להלכה היהודית.
בני המשפחה פנו לרבנים גדולים על מנת שאלו יסייעו להם בפתרון המצוקה, אולם הוסבר להם שאין כל אפשרות להיעתר לבקשה. בסופו של דבר, האיש נקבר ללא הגרביים. בתום ימי השלושים, פתחו בני המשפחה את הצוואה השניה. בצוואתו זו, כתב היהודי כי הוא מניח שנקבר ללא זוג הגרביים שלו ועל כך אמר בצוואתו כי בסוף חייו,
האדם אינו יכול לקחת עימו לקבר שום דבר שאהב, והיה קשור אליו, אפילו לא זוג גרביים……….