קריירה ואימהות

עם הפרישה מצה"ל או משירות ביטחון נשים מוצאות עצמן בצומת דרכים,האם להמשיך ולפתח קריירה או ל"הוריד הילוך" ולעשות למשפחתן, השילוב בין אמהות וקריירה – כשני תחומים החשובים לנשים המעוניינות במימוש עצמי במקביל להורות בריאה, הנו אתגר אמיתי עמו מתמודדות נשים עובדות מידי יום.חלק מהנשים, מצאו פיתרון בכך כי כמעט כמחצית מהנשים העובדות בישראל (40%), עובדות במשרה חלקית ורובן עושות זאת מרצון (80%) – לקוח ממחקר שערך בנק ישראל. אין נוסחאות פלא למציאת איזון בין שני תחומי חיים תובעניים אלה, אך יש כמה כללים שעוזרים ….

מהמין החלש למין החולש
המבנה התרבותי הפטריאכלי – של שליטה גברית, יצר מיתוס לגבי הנשים כמין החלש. המהפכה הפמיניסטית שנלחמה במיתוס זה, עודדה נשים להוכיח שהן יכולות להסתדר גם בלי הגברים, ושהן לא פחות מהגבר, אם לא יותר. נתוני שירות התעסוקה, כפי שמדווח עיתון ה- THEMARKER מראים, כי היד עוד נטויה – מאז פרוץ המשבר הכלכלי חל מהפך ביחס בין פיטורי נשים לפיטורי גברים בישראל. עד ספטמבר 2008 פוטרו יותר נשים מגברים, אך מאז אוקטובר 2008 פוטרו יותר גברים מנשים.
רבות דובר על כך שהמהפכה הפמיניסטית נעצרה באמצע הדרך, מעודדת את המין הנשי להתמודד בשוק העבודה, במקביל לשמירת מרכז הכובד בניהול משק הבית.בכתבה זו נתמקד במחיר שבמעבר ממיתוס המין החלש למלכודת המין החולש. ההבדל שבין להוכיח לבין לממש – כמוטיבציה להצלחה נשית הצורך של נשים להוכיח, שהן יכולות, כמו בפרסומות, להיות גם וגם ובמיטבן, הנו צורך ממלכד. כי תחושת הצורך להוכיח נובעת מחוויה פנימית של חוסר, מניעה לתחרות השוואתית, ובכך יוצרת מצב של גול עצמי ושיתוף פעולה עם הגישה של פרויד שעשה עוול לנשים. פרויד חיבר פוטנטיות גברית לאנטומיה, וראה את גוף האישה כחסר, ולא כפי שהוא – אחר, כך שלא משנה מה האישה תעשה, תמיד אפשר טוב יותר. המלכוד הוא כאשר נשים בוחנות הצלחתן בזיקה תחרותית, ביחס לסביבה – לגברים או נשים אחרות, הן נכנסות למרוץ שלא ניתן לנצח בו. זאת משום שתמיד יהיו מודלים שיראו לנו מוצלחים יותר והצלחה של אחרים תמיד נראית לנו קלה יותר… (היריון של מישהי אחרת עובר לנו בצ'יק בלי כל התסמונות, בלי לסחוב את הבטן ובלי צירי לידה, קידום בעבודה של קולגה לא תמיד מסגיר מאחוריו את כל ההשקעה שהביאה לקידום זה וכו').

במקום זה, מוטיבציה להצלחה הנובעת מצורך למימוש עצמי, יוצרת תחושת ערך ומשמעות. מוטיבציה זו קשורה לתחושה פנימית של צמיחה והתפתחות, ביחס לעצמי, ושואבת סיפוק מאינטראקציות, במקום מקור לתסכול והשוואה. נמחיש את ההבדל בין מוטיבציות אלה סביב האימהות;
אישה שניגשת לאמהות, עם צורך להוכיח שהיא אמא טובה, הופכת את האימהות לשלילת המהות שלה עצמה. כלומר – אי-מהות מלבד האמהות. זאת משום שתמיד אפשר יהיה לתת יותר, ובהינתן משאבים מוגבלים, זה צריך לבוא על חשבון דברים אחרים – ובד"כ על חשבון עצמה. לעומת זאת אישה שניגשת לאמהות מתוך מוטיבציה למימוש עצמי, יכולה למצוא באמהות משמעות מתוך הקשר, ובכך להפוך את האימהות ל-אי של מהות. יום האישה מאפשר לנו לעצור רגע ולחשוב מה אנו באמת רוצות, לא ביחס לנשים אחרות ולא ביחס לגברים, אלה כל אישה ביחס לעצמה. מתוך לגיטימציה לפלורליזם, והכרה שיש סגנונות שונים של חוויית מימוש וכולן לגיטימיות כי מתחברות לאדם עצמו ומה שנכון עבורו. יכולה להיות אישה שרוצה להיות אמא במשרה מלאה, וזו תפארת היצירה שלה, וכל היתר הוא אמצעי. או אישה שמשלבת בין קריירה לאמהות ומעצימה את ילדיה בזמן איכות ממוקד (מתוך גישה שלא הכמות אלה האיכות) ויכולה להיות אישה שהקריירה היא האי- של המהות עבורה, וזוגיות, משפחה ילדים – לא בראש מעייניה.
כיצד נפעל מתוך מוטיבציה של הגשמה עצמית ?ניתן לבחור בין שילוב או מיקוד בשני צירים של הגשמה;
1.שייכות – ציר אופקי של בדידות מול קרבה. הגשמה בציר זה נובעת ממערכות יחסים מספקות, המאפשרות יחסי אינטימיות – עם חברים, קרובי משפחה, בן זוג, ילדים וכו'.
2.השגיות –ציר אנכי של עלייה בסולם הדרגות. הגשמה בציר זה נובעת מהיכולת לממש פוטנציאל ושאיפות ולהגיע להישגים. ציר זה מתקשר לתחרותיות והתמודדות מול אחרים.
חשוב להבחין בין בחירה לבריחה, שאמנם מורכבות מאותן אותיות, אך המוזיקה אחרת; בריחה במקום בחירה; לעיתים קיים חשש, לחבר בין שאיפות להישגים, בשל קושי להתחרות, ואז בורחים מציר ההשגיות לציר השייכות. או הפוך- בריחה לציר ההשגיות, הנובעת מקושי ביצירת יחסים.
בריחה מובילה לחוויית הימנעות, ויכולים לעבור חיים שלמים ללא מימוש עצמי בתחום משמעותי. בחירה טובה, היא עניין אישי, המביא לתחושת משמעות וסיפוק. למשל, אם בשבילך הבחירה באמהות זו מהות, חשוב להפנות את המשאבים והמיקוד כדי להגשים תחום משמעותי זה. בחירה כפויה, הינה כדוגמת הבחירה שמציב בפניך שודד, האומר "את החיים או את הכסף". עבור נשים הלחץ החברתי השם דגש על הגשמה בציר השייכות והמשפחה, ביחד עם השעון הביולוגי המתקתק, עלול להוביל להטיה בתהליכי קבלת ההחלטות. היות והצורך בהתקבלות חברתית הוא צורך קיומי, ולנשים חלון הזדמנויות מצומצם יותר מאשר לגברים לממש את האמהות, בחירה בפן זה עלולה לנבוע כתוצאה מפשרה ואילוצים. אולם גם אם המימוש בציר ההשגיות הוקרב למען מימוש ציר השייכות בהיבט של משפחה- אף פעם לא מאוחר. לקבוצה זו הזדמנות שניה ליצור חיים מאוזנים, וביטוי של שני התחומים המשמעותיים – שייכות (משפחה) והשגיות (קריירה). ואכן, נשים רבות ממשות קריירה בגילאי +40, כשהילדים כבר גדולים. אז הן מגיעות למימוש עם יתרונות הבשלות וניסיון החיים.

אז איך עושים זאת?
1. מודעות כתנאי הכרחי – האם אני פועלת מהמקומות הנכונים עבורי (בהיבטים של הוכחה לעומת מימוש, בחירה ולא בריחה וכו'). להלן מספר כלים להגברת המודעות;
מדד סוף היום – כיצד אני מסיימת את היום – עם בטריות ריקות או עם כוחות ותחושת סיפוק.
מדד הקנאה –לרגש הקנאה יצא מיתוג שלילי, על גבול הלא לגיטימי. יש להפריד בין שני מונחים – קנאה וצרות עיין. קנאה היא הרצון שגם לי יהיה – רצון לגיטימי, שיכול להניע להשגיות,
צמיחה והתפתחות – כנאמר "קנאת סופרים תרבה חוכמה". אישה שנותנת לעצמה מקום ומרשה לעצמה לקנא, יכולה לזהות חלופות לבחירות שלה, ולקחת זאת כמנוף לקידום מה שחסר לה בחייה. לעומת זאת צרות עיין, היא האחות הרעה של הקנאה, שמובילה למשאלה פוגענית, שלזולת לא יהיה מה שאין לנו. ואז במקום להשקיע את האנרגיה בצמיחה ומימוש עצמי שלנו, אנו עלולים להשקיעה באנרגיות שליליות כלפי הסביבה – ומכאן מעולם לא צמחה הישועה. מדד היומן – בחינת המשימות היומיות– ומיפוי היחס בין משימות שאני "רוצה: לעשות למול משימות ש"צריך" לעשות.

נורית האזהרה של סדר לידה כמדד לבחירה כפויה
א.בת בכורה מצופה להגשים את ציפיות ההורים, יותר מאחיותיה הבאות בתור. הורים בגישה של שייכות- יצפו, מהבכורות, שכפי שהפכו את ההורים להורים, יהפכו אותם גם לסבא וסבתא. ההורים בגישה של השגיות – יצופה מהבכורות להגשים עצמן בקריירה, לעיתים גם כפיצוי על הגשמה בכיוונים שההורים עצמם לא הצליחו להגשים.
ב.בת שניה בסדר הלידה, מתוך חיפוש מקום יחודי, לעומת הבכורה, עלולה ללכת לכיוון הפוך מזו של הבכורה. ככל שאווירת התחרות גדולה, הנטייה לבחירה כפויה חזקה יותר.
ג.בת שלישית ואילך – ככל שיש יותר ילדים השפעת לחץ ההורים יורדת, בשל חלוקתו, מחד, ומאידך יתכן לחץ של מציאת מקום יחודי, ממקום ש"רבים היו שם לפני". לחץ זה עשוי להוביל ליצירתיות ומימוש עצמי יחודי, אך גם עלול להוביל לבלבול ואיבוד עצמי. כלומר, אם אין כוח בסוף יום להביט על המראה מראה שעל הקיר, תחושות קנאה אינן זרות לך, יום המחר מסתמן כהר של משימות בלתי נגמרות שצריך לעשות, וביחס שלך להוריך ואחיותיך את מזהה נורית אזהרה לבחירה כפויה, זה הזמן לפסק זמן ומחשבה. ואם את לא רוצה להתמודד לבד, בשיטת האימון הממוקד((coaching שפיתחנו בפדה, ניתן בסדרה של 6 מפגשים, להעלות מודעות, וממנה לצמוח לקידום מטרות אישיות, בתחומי הקריירה, הזוגיות, המשפחה והמימוש העצמי.

2. לא על המודעות לבדה – להלן מספר כלים, משיטת האימון הממוקד של פ.ד.ה יעוץ והדרכה, שכבר ניתן להתחיל ליישם, בכדי לטפח תשתית של צמיחה והגשמה;
א.לנוע מתפקיד לתפקוד – הגעת לגיל שאפשר להתחיל, לנוע מתפקיד הילדה הטובה, לתפקוד מספק וממלא. כהתחלה רשמי ביומנך והקפידי ליישם, מדי יום לפחות משימה 1 שגורמת לך סיפוק ואושר.
ב.לנוע בתפיסה – מתחושת אי הספק, ליצירת איים של הספק. במקום להציב יותר מדי משימות ביום ולחוש תסכול בשל חוסר הספק או להגיע לסוף היום בלי אוויר, דאגי ליצור איים פנויים של זמן ביומן, שיאפשרו לך להכיל כמות ראלית של משימות, בדגש גם על האיכות והחוויה, ובסוף היום בחני את פועלייך בדגש על חצי הכוס המלאה. לא בכדי טבע ויניקוט את המונח – "אמא טובה דיה" – הציבי לעצמך מטרות ומשימות ראליות, שתוכלי לחוש מסופקת עם השגתן. וזכרי שאמא מצויינת היא המודל הכי מתסכל עבור הילדים, בבואם בבגרותם להתמודד עם חיים מאוזנים.
ג.לנוע מלהוכיח לשיתופי פעולה – צרי שיתופי פעולה עם קולגות / בן הזוג, להקלה בעומסי החיים. בואי בגישה של הדגמה ודוגמא אישית להתנהלות הרצויה עבורך, במקום ביקורת, ואם אפשר בשילוב של הומור (כדוגמת האישה שאמרה לבעלה "אתה צריך לראות את הילדים מוקדם פעמיים בשבוע ויש לך את הבחירה לעשות זאת לפני הגירושין או אחריהם…").

חברת פ.ד.ה – יעוץ ארגוני והדרכה, 052-8820363

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

פוסטים נוספים

×