כאן, בדיוק באולם הזה באביב 2005 נולד הרעיון להקים את ביטחונט (המונה נכון להבוקר 7464 חברים). היה זה יום עיון פרישה הראשון שלי בו "נפל לי האסימון" שהפרישה זה משהו שיקרה ולא עוד "מילה בשורת הנדון" בסיכום הראיון של מנהל הסגל. ביום העיון הזה הציפו אותי באחת בלבול, דאגה וחשדנות. (בדיעבד הנחמה היחידה ביום זה הייתה האנשים שישבו איתי בשולחן ) במהלך היום חשתי שלמרות שאני וחברי לשולחן לא הכרנו מעולם במהלך השירות ולמרות שכולם במצב היו במצב רגשי דומה לשלי, כולם מנסים לעזור לכולם, כך "תוך כדי תנועה" אני מזהה ערכים דומים ועקרונות פעולה דומים ואז בערך בחצי היום אני שואל את עצמי את השאלות הבאות: א. למה בעצם להמציא את עצמי מחדש בגיל 44 ? והאם זה אפשרי.. ב. למה לאפשר לגורמים "אזרחיים" (מבקשי טובתי ) "להתגלח עליי" ביום שאני יוצא מ"החממה" לעולם האמיתי. ג. לאן בעצם נעלם ניהול הידע הרב דורי היקר מפז ? (כדי ששום פורש לא יחזור על הטעויות שעשו אחרים לפניו) ד. הקשרים האלה שהבאנו מהשרות המשותף, החוויות הדומות , הקודים ההתנהגותיים , כל אלה הרי מאפשרים נטוורקינג בטווח קצר ארוך לצרכים עסקיים ותעסוקתיים שאין שני להם . וכך החלטתי להקים את הפלטפורמה הזו שעלתה לאויר באביב 2007 . הבמה שתאפשר ניהול ידע, חיבורים ותחזוקת הקשר עם הפרישה ועמוק לתוך הקריירה השנייה. פלטפורמה כזו המלווה בפתרונות הדרכה ויעוץ ממוקדים, ענינים ותוצאתיים כמו שרק אנשי צבא מכירים. ביום זה בו אני נרגש עד מאוד חוזר ומודה לכל מי שבמעלה הדרך עזר ותמך כדי שנגיע עד כאן. זה אך סמלי בעיני שאחת הדוברות היום תהא רונית לב. מי שהייתה רמ"ח פרישה (פעם היה תפקיד כזה) במועד פרישתי והראשונה שממש הבינה על איזה צורך אני מדבר. מאחל לכולנו יום מהנה ומשמעותי.
