בלי נדר!

השבוע פגשתי פורש טרי יחסית.
קסם של בחור עם רעיונות מעניינים מאוד -מהסוג שעליו גדלים יזמים.
הגענו לשלב בו שאלתי :
"אוקי אז מה אתה מתכוון לעשות איתם?"
שקט לרגע..ואז הוא אומר משהו בסגנון:
"אני לא יודע, אבל אני לא יוכל לממש אותם בעצמי.
כאשר הייתי ילד אבא היה עצמאי, פשט את הרגל ואני כל חיי הבטחתי לעצמי שלא אהיה עצמאי."

אני מדייק אותו לרגע:
# עברו כך וכך שנים- הפרספקטיבה אחרת, חוקי משחק השתנו אולי שווה לחשב מסלול מחדש?
# יש לך בית ללא חובות.
# רעייתך מתפרנסת יפה.
# אתה מקבל גימלה צבאית יפה.
# העסק נפתח מהבית ומאפשר לך הקטנת חבות מס.
# הרעיונות שלך לא אמורים להיות יקרים מידי -הערכה גסה כולם יחד 100 אלף שקל (שגם הם הוצאה מוכרת)
*
"לא יודע "..דממה
"לא נראה לי" נדרתי נדר לעצמי ואני אמצא את הדרך לעשות זאת אבל לא כעצמאי"
*
אז נכון- אפשר!
אבל אז מרובה של "העוגה" יהנו אלה שיקחו את הסיכון עבורך.
אני אחשוב על זה הוא עונה – (אני בתוך תוכי מרגיש שהוא לא באמת מתכוון לחשוב על זה -אבל אולי אני טועה)
*
לא מעט אנו קוראים ושומעים מנטורים שכותבים על מחסומים, על מעכבים.
מרביתם נובעים מניסיון אישי, מסיפורים משפחתיים, מאמונות אישיות ,מהסקה מספורים של אחרים.
בעיני:
זה לגיטימי "לספר לעצמך סיפורים" (אנשי מקצוע יסבירו לנו על תרומת הדיסונס וכו)
זה לגיטימי ככלי תומך החלטה להישען על סיפורים מהעבר:
שלך, של המשפחה של חברים, של אחרים.
אבל
הכי חשוב הוא לזכור ולדעת לתקף אותם מחדש.
אולי התנאים השתנו, אולי אנשים התחלפו, אולי יש לך ארגז כלים חדש המאפשר זאת.
אחרת – בסופו של יום, בסופו של עשור, בפרישה "השניה" ואולי בנקודה אחרת ב"גרף החיים" – מתי שהוא – תחושת ההחמצה תתפוס אותך.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

פוסטים נוספים

×