למיטב זכרוני התמהיל בין שלושת אלה בצה"ל היה תמיד לטובת השיטתיות. לספונטניות היה בעיקר מקום בחלק החברתי "נקפוץ יחד לצהריים בעיר.." (ואוו איזו שבירת שגרה) אבל בפן האישי למשל קשה יותר היה לחשוב בערב לתפוס טיסת "איזיגט" ללונדון למחרת בבוקר עם הילד/ה.
*
היכן ששיטתיות לא עבדה (או לא נתנה מענה) היינו נדרשים ליצירתיות.
# כמו איך להלין 10 חיילים על 8 מזרנים.
# כמו איך לבצע משימה עם 70% האמצעים ועוד.
*
לאחר שנים של אזרחות כולן כעצמאי עם קצת ניסיון כשכיר (במקביל לעצמאי כמובן- זה לפוסט אחר). בעיניי השיטתיות היא תשתית מעולה שקיבלנו מצה"ל כמתנה לחיים.
הסדרה של תהליכים (מילה אזרחית רכה ל"נהלים") מאפשרת לנו יתרונות רבים שהבולטים ביניהם:
# מינימום מקום לטעויות שלכם או של העובדים.
# ניהול ידע רב דורי בארגון/עסק שלכם.
אבל בעיקר הוא מאפשר לכם "לפנות זמן" למה שבאמת חשוב והוא הפיתוח העסקי, הפיתוח הארגוני (לשכיר) או במילים פשוטות מעבר "מתגובה ליוזמה".
ולמה זה חשוב?
כי בעידן התחרותי בעסקים ו-או בארגונים אנו חייבים לייצר יתרון יחסי. וורן באפט אמר בזמנו "מי שעובד אין לו זמן לעשות כסף"! זה נכון לעצמאי/יזם אבל על אותו משקל גם שכיר שעסוק ב"לכבות שריפות" (תגובה) בגלל אופי הארגון, טוב יעשה אם בהדרגה יסדיר את חלק מההליכים ויפנה לו #זמן לפתח, להתפתח ולחתור למצוינות.
*
ואז כאשר 80% מהשגרה תהא מוסדרת, העובדים /העמיתים ירתמו אליה והכל יעבוד "משומן" כאן יתהפך הפרטו ! 80% מהזמן שלכם יוקדש לפיתוח עסקי/ארגוני ולחתירה למצוינות ואלה הם שיעזרו לכם לפרוץ גבולות חדשים.
*
זה תמיד נכון לעצמאי או ארגון פרטי עסקי !
ומה במוסדות ממשלתיים /עירוניים/ עמותות ? גם כאן זה גם נכון אבל ייקח זמן ארוך יותר וכדי "לקצר טווחים" אפשר לשלוף את היצירתיות:
# להימנע מ"לדרוך על יבלות" (מוקשים:)
# לרתום את הוועדים
# להסכים בהכנעה ל"בינוניות" /ויתורים כתחנת ביניים ליעד הנכסף.
*
וסוד קטן..
כאשר זה יקרה- גם "הספונטניות" תרים את הראש. ומעת לעת תמצאו את עצמכם מפנים זמן לתפוס טיסת "איזי גט" ללונדון מהערב למחר וכולם יפרגנו לכם על זה. (באזרחות גם לא צריך אישור יציאה לחו"ל).
*
אפשר להסכים.
אפשר גם לא (או להסכים לנסות)
יומקסים
