עניין של גישה ("ישראל היום" או "ישראל עכשיו")

גם א' וגם ב' נמצאים על אותו ציר בעיר מגוריי.
שניהם עובדים באותו עיתון ומחלקים אותו חינם ללא עלות.
שניהם חייבים להשאר לפחות 3 שעות ורצוי שיחלקו את העיתונים במלואם.
שכרם הוא שכר מינמום 29 ש"ח.

א' נוקט בגישה שירותית.
עומד/יושב ומגיב לכל מי שעוצר במפרץ החנייה.

ב' ממוקם על צומת אחרת שאין מפרץ חניה ולכן חייב לנפנף לכל רכב שיעצור ויואיל לקחת עיתון.
*
הנחתי שזו הסיבה
(אין מפרץ חניה והוא ממוקם על צומת סואנת)
*
אבל כדי לאמת זאת ולא להניח הנחות
שאלתי את ב' לסיבה בגינה הוא באנרגיות כאלה ל"מכור את מרכולתו" כאשר הוא מתוגמל רק על זמן ולא על כמות.
*
ב' אומר שהסיבה היא אחרת.
הוא מעדיף לחלק הכל בשעה, לשבת עוד שעתיים על כסא נוח מתקפל עם טרמוס הקפה לצפות על אנשים ולהחליף עימם מילה מעת לעת.
"זה מה שממלא אותי.."
*
שני אנשים, אותה נקודת זינוק, אותו שכר, אותו ציר תנועה. ב' שקיבל עמדה פחות נוחה מצא איך להנות מהפתרון ולהניח לבעיה.