אי שם בעבר הזדמן לי לעבוד תקופת מה במנהטן ניו יורק במחיצת איש יקר בשם מייק (ז"ל).
מייק אהב אנשים, ילדים וסוסים (קשר מיוחד היה לו עם סוסים) ולפרנסתו היה בעלים של סוכנות עיתוני הבידור המובילים בעיר.
במסגרת העזרה למייק שהיתי בלילות ב"לב ליבה" של מנהטן (טיול לילי "מנוהל" הוא חוויה מומלצת לכשעצמה לסוציולוגים ברוחם)
אנו הישראלים ישירים, מחוספסים לעתים מעגלי פינות וברובינו "זורמים".
בתקופה שגרתי שם למדתי מאמריקאים על "גישה נגישה" שהיא סוג של תת דפוס ב"פוליטקלי קורקט".
במנהטן בלילות, בסבווי, באפ טאון, בוויליג' אתה פוגש ,תוצאתית, סוגים רבים של אנשים.
ההסתכלות של מייק על אנשים הייתה סלחנית בלתי שיפוטית ומכבדת בצורה יוצאת דופן אשתף מתוך החוויה בשלושה הקשרים אותנטיים למה שאני קורא "גישה מנגישה".
א. בפורט אוטוריטי (תחנה מרכזית) שם היינו מעמיסים את העיתונים שהגיעו מהוליווד ישב מעת לעת חסר בית שהיה בוהה בנו.
לא היינו זקוקים לעזרה באמת אבל תמיד כאשר היה בסביבה, מייק היה מבקש ממנו
can you give us a hand?
הוא לא עשה הרבה אבל זו הייתה הדרך של מייק לתת לו תחושת נחיצות וכמה דולרים כך שירגיש שהרוויח אותם ביושר.
ב. בצומת השדרה ה8 ורחוב 42 היתה תחנת דלק בה היה הסדר לתדלק את הרכבים.
אבל הייתה בה גם עמדה של "נערות ליווי" שהיו ניגשות לחלון הרכב.
החלון תמיד פתוח כי הרכבים לא היו ממוזגים .
האמת די מביך- אבל גם כאן היה למייק את דפוס התמודדות מקצועי ומכבד.
you are very beautiful but sorry – im broke
זה היה משפט מנצח במבנה שלו, במסר וכן לא פגע במי שהציעה את השרות.
ג. למבקשי הנדבות היה קל יותר.
הם לא התביישו ולא תמיד אמרו תודה.
כאשר מייק היה נותן להם מטבע או שטר כדי שלא יחשבו שזו נדבה מרחמים היה מפטיר
Hi. thats for you – buy yourself a soda
הגם שמייק ידע בתוך תוכו כי אולי תשמש התרומה לדברים אחרים דאג לתת את התחושה למקבץ הנדבה שהוא סומך עליו שזה ילך לשתיה/ אוכל.
אז נכון שאנו ישראלים ישירים יותר, מחוספסים יותר, זורמים יותר וטוב לנו עם זה.
עם זאת, גם מרביתינו רוצים לעזור ולתרום.(גם זה ישראלי )
כ אשר אנו בסטטוס של "נותן" הרגישות הטמונה ב"גישה המנגישה" חשובה רק בשל הספק שאולי לא נוח לאדם האחר להיות ב"צד המקבל".
מילים אחרות: היא "מסדירה" את האינטראקציה לנוחה יותר ומכילה יותר לשני הצדדים.
מה צריך לצורך כך?
לא יותר מידיי..רק קצת תשומת לב.
