הפרישה שלי תוכננה עבורי. (בלוג אישי מאת חברתנו הדס לב)

.אני החלטתי (כעת בדיעבד), לא להיות מודעת ליום שזה קרה. האמת, ממש כמעט לפני שנתיים, חודש אחרי שבוטל מרוץ אמ"ן ויום אחרי יום ההולדת שלי, זומנתי לרמ"ח משא"ן.
שם קיבלתי את הבשורה: תודה לך על כמעט 24 שנה בצה"ל ועל כמעט 16 שנים בתפקיד קצינת האימון הגופני של אמ"ן, ואין מה לעשות זה לא את, זו המערכת, אז יאללה ביי.

האמת?
הייתי בשוק, נעלבתי וכעסתי, כי הייתי בטוחה שלי, כן, לי, יתנו להגיע לשירות של 25 שנה. אז זהו, שלא! אז כעסתי, מרדתי והחלטתי לעשות בשנה האחרונה של השירות, רק מה שבא לי ורק מה שעושה לי טוב.
יצאתי למסע, לא הבנתי אז, כי התחלתי מסע חיים.
מסע לתוך עצמי, מסע בו אני שואלת שאלות ללא הפסקה. שאלות קשות, לא פשוטות ובוחרת להתבונן בלבן של העיניים ולהתמודד עם הקשה וגם עם הטוב מכל.
אני אסביר,
היום, כן שוב בדיעבד, אני מבינה מה זה אומר להיות בנוכחות, מה זה אומר להיות בהקשבה. הצבא היה בית ומשפחה עבורי, את כל כולי תרתי משמע נתתי.
כשהייתי מגיעה הביתה, הייתי מגיעה עייפה, ריקה, מותשת, ומודה, שפעמים רבות גם ללא כוח לילדים, כששם מתחילה בעצם "המשמרת השנייה", החשובה ביותר.
אך כשיוצאים ב- 05:30 בבוקר מהבית, שעה/ שעה וחצי נהיגה, שעה אימון, מקלחת ואטרף של עבודה,
ב- 15:45 יוצאים לפקקים הזויים עד זכרון יעקב, להוציא 3 ילדים ולהיות נהגת מרוצים (אני נוהגת וכל הנוסעים מרוצים), זה סופר מתיש. אז הבנתי בשנה האחרונה, שאני, הדס, הייתי בנתק.

מה זה אומר נתק?
זה אומר חיים על אוטומט, חיים ללא רגשות, ללא עומק וללא אותנטיות.
חיים מסביב לשעון, תפקוד רובוטי לחלוטין, קימה מוקדמת, אימון, עבודה, ילדים, בעל, להיות טכנית, משימתית, לשחק בליגה לאומית "כדור רשת" 2 ערבים, לישון וחוזר חלילה.
העבודה תמיד חשובה ויש עוד משימה, מרוץ נוסף, רכש, תרגיל, הילדים מתקשרים במהלך היום, חיילים עם בעיות….חלקכם בוודאי מבינים.
אז, בשנה שלפני השחרור, עשיתי מעשה, עצרתי.
לעצור זה קשה.
כשהייתי על אוטומט כ"כ הרבה שנים, לעצור, להתבונן, להסתכל על עצמי ועל ההתנהלות שלי, על ביתי ובכלל, זה מופע בפני עצמו. הבנתי שאני צריכה עזרה, אז התחלתי סוג של טיפול, שנקרא:
"איזון חיים", LIFE ALIGNMENT, האמת, הלכתי כדי לדעת מה יהיה היעוד הבא שלי?
מה אעשה כשאהיה גדולה? כולם, כולל אני הייתי בטוחה, שאמשיך לעסוק בפעילות הגופנית,
אך ככל שעבר הזמן וחפרתי את עצמי לדעת, הבנתי שאין לי מושג מי אני.

אז, התחלתי לשאול המון המון שאלות:
מי אני?, מי אני באמת?, מה אני אוהבת?, מה התחביבים שלי?,
האם אני אוהבת את עצמי?, האם טוב לי?,
האם אני אימא טובה?, האם אני אישה טובה?, האם אני מאושרת?,
האם היה לי טוב בצבא?, האם אני יודעת מה אעשה כשאשתחרר?, האם יש לי חברים?, האם אני אוהבת את עצמי?,
האם, האם והאם והאם….

בהתחלה לא באו ממש תשובות והייתי מאוד מאוד מתוסכלת.
בכל הכנסים של הצבא לקראת השחרור אומרים לנו לא להיות הטיפוסים האלה שמשתחררים, עושים קעקוע, קונים ג'יפ ענק ומתגרשים. לשם אסור ליפול.

אז, נחשו מה?
נעים מאוד, קוראים לי, הדס לב.
שם נעוריי היה לבקוביץ, לאחר שהתחתנתי הפכתי לליבוב וכעת נשאר רק, הלב.
התשובות החלו להגיע, הבנתי שלא הייתי בנוכחות.
הבנתי שאני לא סובלת את עצמי.
הבנתי שהייתי בנתק, מהרגשות שלי ומהאני האמיתי שלי.
הבנתי ששנים אני מפחדת מהצל של עצמי.
הבנתי שאני חזקה מאוד והתחלתי להקשיב לקול בבטן, זה שמדבר אליי, והפסקתי "לעשות חשבון" לאיך שמסתכלים עליי או מה חושבים עליי.

אז כן,
התגרשתי.
החלפתי שם.
עשיתי 2 חורים באוזן שמאל.
יש מצב לפירסינג באף ולקעקוע ביד, נראה לי אוטוטו ביומולדת 43.
לג'יפ, אחרי הגירושים לא נשאר לי כסף, אז הסתפקתי בטויוטה יאריס שחורה חתיכה.
אני לא עובדת, אין לי מושג מה אני רוצה לעשות.
אני יודעת שבצבא קיבלתי כלים רבים ויש לי יכולות רבות. אני מבינה שאני רוצה וצריכה להמשיך במסע, לשאול שאלות, לבדוק ולדייק לעצמי מי אני ומה אני רוצה לעשות?

כן אשתף,
כי חלומות, שחולמים חזק, מתגשמים. ולמי שיש יכולת תסרוט, מסוגל להגשים.
אני בזוגיות, חזרתי לאהבת נעוריי מגיל 19.ואין מאושרת ממני. (זה כבר לפוסט אחר),
הגרוש שלי ואני במערכת היחסים הכי טובה שהיינו בה. יש דבר כזה גירושים טובים.
הילדים רגועים וטוב להם. גם הגרוש שלי בזוגיות ולנגד עינינו הילדים והחברות שלנו.
למדתי על עצמי, כי יש לי יכולת כתיבה גבוהה ובשנה האחרונה כתבתי מעל 150 שירים.
שירים המספרים את המסע שלי בתחום: האהבה, הגירושים, הספורט, הפחדים והלבטים, המלווים אותי ביום יום.
אני לומדת לדייק מה אני לא רוצה, מה לא מתאים לי ואני לא מחכה זמן רב, כי החיים קצרים.
עדיין נותרה השאלה הפתוחה: מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה? מנסה דברים חדשים, קוראת המון ספרים,
נפגשת עם חברים וגם עם אנשים, שאני מכירה ברשת, לקפה, לסיעור מוחות וסתם להיכרות ומתן מקום לרעיונות חדשים,
כי תכל'ס אני מרגישה כמו: עליסה בארץ הפלאות, או יותר נכון בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

אני חושבת שבשנה האחרונה עבדתי הכי הרבה. "עבדתי" את חיי.
אני מרגישה שכל אחד מאיתנו כאן, צריך לעשות מה שטוב לו, מה שנכון לו, מה שהלב שלו אומר לו.
אין כאן נכון או לא נכון.
אין כאן שביל אבנים צהובות, שעלינו לחצות, על מנת להגיע ליעד.
כי מה הוא היעד?
בשבילי,
היעד להיות מאושרת, להנות מחיי, מילדיי, ממשפחתי, לגלות מי אני ומה אני, להיות משמעותית וליצור.
מי שרוצה ויש לו שאלות, יותר ממוזמן לפנות, אשמח לשתף ולענות על שאלות. הכול פתוח.
מאחלת לכם להרגיש, להיות בנוכחות ואותנטיים, כי עכשיו אין מי שמחליט עבורנו, אלא אנחנו בלבד.

מאת חברתינו הדס לב (2019) פורשת צה"ל ממערך האימון הגופני

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

פוסטים נוספים

בלוג

ביטוח חיים מי צריך את זה?

ביטוחי חיים – נקודות למחשבהאין לראות בכך יעוץ או הנעה לפעולה אלא נקודות לשאול את עצמכם ואת סוכן/חברת הביטוח !!!!!!!!!!! איני נוהג להכנס לעולם תוכן

קרא עוד »
בלוג

לקבלת המפקד/ת (המנכ"ל/ית)

צה"ל בנוי על קדנציות לתפקידי הקצונה כתפיסת עולם.פעם היה מפקד מכהן מקבל אותנו לתפקיד ופעם אנו אותו.*כאשר המפקד המכהן היה מקבל אותנו:המפגש עם המפקד המכהן

קרא עוד »
בלוג

חינוך שוק אז והיום

איך עסק "קטן ושובב" יכול לחנך שוק ??אז יש תמיד את היסודות הנכונים לכל עסק והם מיתוג, מיצוב, בידול, הבנת ערוצי השיווק, התמדה, חדשנות, פריצת

קרא עוד »
בלוג

ה "לא לקוחות" בעסקים

ה "לא לקוחות"שמחתי שהסתדר לי לצפות בתכנית "הכרישים" (6/1/20)היה בה מגוון של תוצרים מסקרנים:א. יזמת חרדית שבחרו להשקיע במיזם הבגדי מעצבים שלה – מבלי שהיא

קרא עוד »
×