מי שעוקב מכיר את הפוסט שלי על כמה אגדות אורבניות סביב הפרישה.
חלקן אפילו מהתקופה בה פרשתי ועד היום חוזר ושומע אודותיהן (שזה פשוט לא נתפס).
–
מידי חמישי אני פוגש פורשים חדשים וותיקים כאחד.
אתמול ישב עמי פורש צעיר המודאג מן העובדה ש "המעסיקים לא אוהבים אנשי צבא".
מאין שמעת זאת? אני מקשה
אחת המנחות בסדנת הפרישה אמרה לנו את זה.
–
ממרום אזרחותי אני מבין שזו הכללה (שלא נאמר הכללה מוקצנת).
* יש מעסיקים שרודפים אחרי פורשים ביניהם תעשיות ביטחונית וגופים שזכו במכרזים מול צה"ל
* יש מעסיקים שמעדיפים פורשים כמו רשויות מקומיות ועסקים קטנים שזקוקים לניהול (חלקם פונים אלי אני מפרסם או מעביר להשמות בצה"ל/צוות).
* יש מעסיקים שבונים עליהם כאנשי שליחות והמסתפקים בשכר מועט- כמו עמותות.
* ויש באמת כאלה שאכן לא מעוניינים בפורשים..
יש ויש – סוגי ארגונים, סוגי אנשים, סוגי מנהלים – כל אחד עם האג'נדה שלו ותפיסת עולמו באשר לאנשי צבא (אהבתי את המג"ד בשירות החובה -או לא)
–
באופן יחסי הפורשים אמורים להיות אטרקטיביים, ניסיון ניהולי , ערכים טובים, מסירות לעבודה, נמצאים בגיל של יציבות תעסוקתית ועוד..
–
אז איפה 2 הפערים (המשמעותיים) שאני מוצא בדיאלוג מעסיק פורש/ת ?
א. דפוס חשיבה ביחס לשכר.
הפרשנות של הפורש בדפוס החשיבה היא שמכל שקל שיוצע לו הוא יקבל שליש נטו. כלומר 18000 ברוטו מתפרשים בתת מודע מיד ל 6000 אותם ייקח לביתו.
מצד האחר..
דפוס המחשבה של מעסיק הינו שונה (עלויות מעביד והחזר השקעה)
18000 מיד יתפרשו אצלו לעלות של כ24000 שקל עלות מעביד (תלוי במרכיבים)
אבל גם זה לא נגמר כאן..הוא ירצה לדעת שהעובד יידע לייצר לו ערך של לפחות כפול 10 כלומר 240 אלף שח.
כלומר הדו-שיח ה "תת הכרתי " ביניהם הינו בין 6000 ש"ח ל 240 אלף ש"ח ולא אף שקל אחד פחות!!
פער עליו יש לגשר בדרכים גמישות כמו ויתורים הדדיים ומקלטי מס לפורש כמו קרן השתלמות נסיעה לכנסים בחו"ל כלכלה וכו.
(הגם שחלקם מחויבים בהכנסה זקופה העובד יקבל ערך נלווה).
ב. יציבות תעסוקתית
השוק החדש צמא לאנשים בוגרים כחלק מהמנגנונים להתמודד עם התנודתיות של הדור הצעיר.
לכן פורשי צה"ל יכולים להיות קהל יעד מצוין בתמהיל כזה של ארגון.
אמממההה –
מעצם כך שיש להם הכנסה בטוחה (פנסיה) לעתים חושב המעסיק שאולי הוא עתיד להיות:
1. סוג של "ריבאונד" לפורש שמחפש את שורת התקן הראשונה באזרחות.
2. סוג של מעסיק שישלם את "שכר הלמוד" של הפורש ומשם ימשיך הלאה..
לכן בזירה הזו נכון לעבוד על מתן תחושת ביטחון למראיין כי אתם
"רצי מרתון" ו "באתם כדי להישאר".
במקביל להבטיח לו (ולעצמכם קודם) להשלים כלים שיעזרו לכם להדביק את הפער שייצר לכם מעמד כ"ביזניס פרטנרס"
(קורס ניהולי, שעורים פרטיים באנגלית, שעורים פרטיים בדוחות כספיים, פתיחת פרופיל בלינקדאין וכו.)
–
כמובן שאין בפוסט זה להסדיר את כל הנושא למרות הניסיון המצטבר של 13 שנים..(כך למשל לא נגעתי במעסיקים שאופן פעולתם גבולי ולא נסבל מבינה ערכית על ידינו)
חלקכם יסכים/ לא..
חלקכם חווה חוויה אישית כזו או אחרת הסותרת את הרעיון המסדר.
כמו כן לכל אחד מכם אספקטים אישיים מקצועיים בריאותיים וכדומה שיתנו תוצאה ושנה לגמרי (כמו גם לכל סוג מעסיק..)
אבל היה חשוב לי שוב לגעת באחת ה-אגדות האורבניות
שהיא גם המכלילה ביותר שיש לדעתי.
יש ויש..
כאלה מעסיקים,
כאלה פורשים..
החשוב ביותר בעיני – לצאת מעודדים לכל ראיון ובהחלטה שתת המודע שלכם יהא רק כלי תומך החלטה ולאפשר לו לפגוש גם את המציאות וגם את תת המודע של המעסיק!
בברכת "פרגן, תרוויח" וסופ"ש נעים
