"מה הייתי עושה בלי רחמים בקורונה?"

עת עברנו משיכון משפחות (וזה היה מזמן) נחתנו עם שחר בגבעת שמואל.
שאלתי את השכנה היכן המכולת הקרובה ?
ענתה שאין בשכונה החדשה אבל יש במרכז היישוב "מכולת רחמים".
אז נסעתי לעשות קניה ראשונית להתארגנות.
פוגש חנווני נחמד, זריז כמו שד, שירותי ומספיק להשחיל בדיחה או סמול טוק לכל מי שבתור.
מגיע תורי= חשבון!
רחמים שואל: "לרשום"?
משתהה לרגע, אני מבין אותו נכון? (שהרי מאז עזבתי את מחוז ילדותי בגיל 18 -לפחות אני לא שמעתי על מכולת שרושמת).
הערה לדיון: הרי הוא לא מכיר אותי, ואם לא אשלם היכן ימצא אותי?
–
עם השנים פתחו סופרמרקט ממש בשכונה אז אני משיקולי חנייה ונוחות מרכז קניות בסופר.
אבל מעת לעת עבר אצל רחמים להשלמות שצריך או שיש קנייה מזדמנת לפרגן לעסוק קטן.
בעת הזו הרשתות השתלטו על המשק ורוב המכולות לא שרדו אבל רחמים עדיין כאן, בועט ותמיד יש אצלו לקוחות.
אין אפילו שלט למכולת אבל כולם מכירים אותו ומחבבים אותו מאוד.
–
"מה הייתי עושה בלי רחמים בקורונה"?-מפטירה אזרחית ותיקה
מסמול טוק קצר אני מסיק כי התכוונה בדיוק לאותה אפשרות "לרשום" (ראו לעיל)
מכולת זו אינה חברה בורסאית, לא רשת, לא של טייקון ולא שייכת לרובין הוד שמדליק משואה ביום העצמאות.
רק רחמים – בכלים הבסיסים שלרשותו (כלכליים ובינאישים) איפשר ללקוחותיו גם בימי הקורונה להמשיך ו"לרשום".
–
פעם פורשת אחת שעסקה ברוחניות אמרה לי כי "אדם מתחבר למשמעות של שמו".
אולי זה עוד מקרה שזה שהצליח לה.
"פרגן, תרוויח" נוסח רחמים.
סופש נעים לכולם