"אמילי בפריז" הגזימה?. אז זהו שלא!
כאשר יצאה הסדרה "אמילי בפריז" הצרפתים רתחו על העולם שמציג אותם באור לא נכון לכאורה.
אבל מי שצפה ב10% או בשמה בנטפליקס Call My Agent יכול באופן פרדוכסלי לראות שסדרה שנוצרה בצרפת (ובצרפתית)
מבססת את רוב האמירות/רמיזות אודות קווי התרבות הצרפתית שהוצפו ב"אמילי בפריז".
(בכל הקשור למוסר עבודה, אופנה (וגם off-na) ליחסים הפתוחים באופן מוגזם בחיים, בעסקים, בזוגיות ועוד ועוד..)
בינג'
קצת קשה באחד ארוך.
פרקים ארוכים יחסית וצריך לחלק ל2-3 תת בינג'
ההתרחשויות
המעניין בסדרה הזו שהיא עוסקת בגישה מרחיבה באותן סוגיות /בעיות ואתגרים שמולן מתמודד האדם הקטן.
המסך ממש "מדבר" לצופים. הכול מאוד אוניברסלי ומספק סצנות שנונות ובמינון גבוה.
@ השחקנים –
1. ההפקה נתנה מקום לתמהיל מגוון ביותר של דמויות (סגנונות תקשורת שונים, מגדרים שונים גיוון אתני ועוד.)
2. באופן בולט יש בכל פרק המון דמויות חדשות ומזדמנות – מה שנותן לצופה אפשרות להכיר עוד ועוד טיפוסים /תפיסות עולם ומגוון דעות.
3. דבר ייחודי נוסף – היא הנכונות של בוהמת המשחק בצרפת לשתף פעולה ולהגיע לתפקידי אורח קטנים -אלה איפשרו לייצר את המתח הקבוע בין הדמיון למציאות.
@ הסצנות –
אסוציאטיביות, מרביתן אותנטיות, מתחלפות במהירות האור וכמו מקדשות את הזמניות.
@ התוכן-
ככל שהאמת קרובה לתסריט- זו הזדמנות מאוד נדירה ,סוציולוגית, להבין את ההתנהלות של השחקנים, המלחמה על כל תפקיד, התלות ההדדית בין הסוכן לשחקן,
את הפריצות הגדולות, התקופות המתות/המשברים, חוסר הביטחון הכלכלי של חלקם וגם- האכזריות בזקנה כאשר המציאות טופחת על פניהם.
@ ה flow –
מחד התסריט כאילו נכתב מהסוף להתחלה, כאשר כל סצנה משרתת את קודמתה בדיוק רב.
מאידך שאתה כבר בטוח שאתה יכול לצפות את הנולד- פעמים מפתיעים אותך בכל זאת.
כך כאשר מתיאס עזב הייתי בטוח שיפתח סוכנות משלו ויקרא לה NOW (השם שהישאם ייעד לASK) -ולא…זה לא קרה.
–
ומעת לעת, אין מה לעשות, יש גם סצנה מופרכת (למשל "חילוץ" הפלונטר מול האמריקאים בעניין איזבל הופר- "בואו")
אקרוסטיכון
למי מכם שלא למד ספרות 5 יחי' מדובר בשיטת כתיבה של שיר או פרוזה,
שיטה בה ליקוט האות הראשונה של כל מילה, שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה.
ובהקבלה – תמיד חשוב לגלות סקרנות לפרטים/מסרים סמויים שמשפיעים על חווית הקריאה/צפייה.
ובסדרה ???
קשה היה להתעלם מהתפקיד המוגזם שקיבלה המעלית
כמעט בכל סצנה במשרד נכנסו יצאו, עלו ,ירדו ויצרו אינטראקציות במעלית
וברוב המקרים דאג הבמאי שנשמע היטב את הכרוז :
"דלתות נפתחות" -"דלתות נסגרות"
והמעלית ? גם היא – פעם עולה ופעם יורדת..
בדיוק כמו בחיים ,הכל גלגל אחד ענק" – ומה שחשוב הוא תמיד לנסות להישאר עליו .
–
פרס "דגל הזהב"
do not A S K
לא אין באמת פרס כזה אבל מנסה להכתיר שחקן/ שחקנית ב"טקס הפנים ארגוני של הפוסט".
רוב הליהוק מצוין ,כך שדי קשה לבחור, כי כל אחד תרם את חלקו וסכום החלקים גדול מהשלם
אבל אם בכל זאת (ממש by nose) – ארלט!!!
אחת שראתה הכל, צופה בשקט ,מביאה המון "שום שכל", משפיעה ונותנת כתף תומכת ועצה טובה למי שזקוק/ה.
סיכום ביניים
א. סדרה מסקרנת, מאוררת ומאפשרת שוב טעימה מפריז והתרבות הצרפתית.
ב. מאד מגוונת ומציעה תמהילים בשחקנים, בסצנות ובמתיחת התודעה.
ג. 10$ -שמה הצרפתי רומז על עמלת הסוכן שהם גובים משחקנים,
אבל אם כל מה שראינו נכון ונדרשת מהסוכנים כל כך הרבה תשומת לב ו"תחזוקה מנטלית" -הם צריכים להתחיל ב25% (עמלה 10% ועוד 15% דמי טיפול 🙂
לסיום
השפה הצרפתית כנראה מעלה על נס כמה מילות מפתח מעצימות, מפרגנות ומניעות לפעולה.
לא ספרתי כמה פעמים הן חזרו
אבל היו 3 מילים שחזרו כמעט בכל סצנה וניעזר בהן להיפרד לפני שבת:
@ הסדרה – J'adore
@ השחקנים (רובם) -super
@ ולכם על שנשארתם איתי עד כאן- Bravo
–
