לפני זמן מה פרסמתי פוסט על חצי הלחם והמכולת של סבי.
כעת הגיעה העת לשתף אנקדוטה מסיפורי סבתא ברוח סוכות הממשמש ובא.
מעת לעת סבתי הייתה מבשלת מאכל בשם "מלוחיה".
סבתא נהגה לספר כי בארץ ממנה הגיעה היה מקום חברתי חשוב מאוד לביקורי אורחים ולתקרובת שהוגשה להם.
אצל העניים, המלוחיה הייתה מקובלת כמנה עיקרית לאירוח.
מדוע ?
מאחר והמאכל היה כהה מאוד הוא אפשר תשתית ל"אחיזת עיניים" (לכאורה) מצד המארחת.
המארחת הייתה מבשלת קוביות בשר כמניין האורחים ובנוסף פרסה קוביות לחם כמניין בני הבית.
קוביות הלחם היו מונחות על הצלחות של בני הבית ועליהם יצקו את הרוטב הכהה כך שנוצרה מראית עין שכולם קיבלו "מנת בשר" שווה.
(את מנות הבשר האמתיות כמובן קיבלו האורחים).
כולם אכלו יחד!
כולם הבינו מה קורה בדיוק!
אבל הייתה זו סוג של "שתיקה בהסכמה" (חיובית) שאפשרה:
@ להניח את האגו בצד.
@ להכיל את מנגנוני הפיקוח החברתי.
@ לקיים מצוות הכנסת אורחים ולשמר רציפות קשר עם המשפחה המורחבת והקהילה.
כך גם בחיים, בעסקים ובכלל.
הגם שלפעמים אנו בטוחים שרק אנו יודעים – כנראה כולם יודעים.
ולמרות שכולם יודעים – במקום להגיב, אפשר פשוט להנות מכוחה של השתיקה ומעוד רגע מעצים לכל השותפים למעמד.
