באחד מאתרי הנופש בים התיכון פגשתי פעם חברה צעירים שמנהלים בקלאב את הבר (כחמישה איש )
כמו כל בר שמכבד את עצמו יש כוס / צנצנת לטיפים!
בסמול טוק למדתי מהם שזה עובד ככה:
1 .כל בוקר כל אחד מהם שם 2 אירו משלו -מאחר ושהם מחלקים בסוף היום את תכולת הכוס בדיוק ל 5 אז כל אחד יחזיר את ההשקעה בוודאות!
ההסבר שלהם היה שהכסף לתפיסתם משמש למזל (מעין "סיפתח")
2. הצנצנת הייתה יחסית גדולה (סוג של "זימון" לשפע בלשון אנשי הרוח)
בשלושת הימים שנכחתי שם התרשמתי שהכוס התמלאה לא מעט (בואו נגיד שיותר מכוס ממוצעת שאנו רואים)
אז מה היה לנו שם ?
"קצת חשיבה חיובית"
כאשר הברמנים חשבו לעצמם: אם אנו נשקיע בעצמינו ו"ניתן" לעצמינו טיפים (ללא סיכון של החזר השקעה בסוף היום) אז זה יביא מזל.
"קצת חשיבה עסקית" (בין אם התכוונו לכך או לא )
בפעולה זו היה משום "הנעה לפעולה" של הלקוחות שנכון וצריך לפרגן לצעירים בכלל עבור השירות .
וגם "עקרון החיקוי" בא לידי ביטוי כאשר כל לקוח ישאל עצמו –
"יש שם רק מטבעות אירו אז מה אני אשים רק חצי אירו או חלילה פחות? – לא נעים" !:)
"עקרון החיקוי" הוא עקרון מסקרן בעולם העסקי!
לי תמיד הוא מזכיר במעט את הסיפור "מעשה בכובעים" – תמצית הסיפור בסוף הפוסט (למי ששכח)
—
כך גם היום בעולם העסקים,
נכון וכדאי לייצר תמהיל של רוחני/ חברתי/ ערכי לצד חשיבה עסקית שתטייב את התוצאה לאורך זמן.
***
תמצית הסיפור למי ששכח:
כובען יצא ליער עם שק כובעים, הוא נרדם והקופים נטלו את הכובעים וחבשו אותם לראשם.
הכובען ניסה בכל דרך להחזירם אבל "התקשורת עם הקופים לא עבדה" ואז ,מרוב כעס, הוא זרק את כובעו אל הרצפה .
הקופים שהינם "חיות מחקות" זרקו את הכובעים שלהם לקרקע מיד לאחריו , כך אסף את כובעיו והמשיך לדרכו.
